עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' איכילוב ואח'

החלטה

לפניי בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין אשר ניתן כאן בהעדר הגנה, ביום 25/4/10, בעניינה.

המבקשת טוענת כי לא קיבלה לידיה כל כתב בי-דין בתיק זה, ונודע לה אודות התובענה דנן, רק משקיבלה לידיה העתק צו פינוי בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לביצוע פסק הדין. לטענתה הצהרת המוסר כי המציא לידיה את ההזמנות לדין המיועדות לה ולבעלה, אין בה ממש וכי מעולם לא קיבלה לידיה הזמנה לדין עבורה, או עבור בעלה, ולא סירבה לחתום על אישור המסירה כנטען שם.

בהתאמה טוענת המבקשת, כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, וזאת משלא נמסרה לה הזמנה לדין כנדרש. אציין בהקשר זה כי המבקשת מפנה להחלטות קודמות שניתנו כאן ואשר ביקשו להבהיר התהיות בוגע לאופן ביצוע המסירה לנתבעים, נוכח סמיכות הזמנים בין המסירות.

המבקשת טוענת עוד, כי ככל שתידחה בקשתה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, הרי שיש להורות על ביטולו על פי שיקול דעת ביהמ"ש. בעניין זה, טוענת המבקשת כי מדובר בפסק דין המורה על פינוי דירת המגורים של המבקשת וזריקתה לרחוב ביחד עם שלושת ילדיה הקטינים, בשל חוב מוכחש בסך של כ - 88,622 ₪. לטענתה, החוב הנטען מקורו בדמי שכירות ראויים, ולא בדמי השכירות הסוציאליים בהם היה על המשיבה לחייבה, בהתחשב בעובדה שהיא מתקיימת מקיצבאות המל"ל. המבקשת טוענת כי היא זכאית להנחה מקסימאלית, בשיעורי שכר הדירה, וכי היה עליה לשלם 113 ₪ לחודש בלבד, ועל כן לא ברור מה מקורו של החוב.

המבקשת מוסיפה ומבהירה, כי היא בת 28, פרודה מזה כ - 5 שנים, אם ל - 3 ילדים קטינים, מתקיימת מקיצבת התלויים של בעלה בנפרד, נכה הזכאי לקיצבה מאת המוסד לביטוח לאומי, המרצה כיום מאסר בכלא צלמון בשל עבירות אלימות כלפיה וכלפי ילדיה.

לטענת המבקשת משנודע לה אודות צו הפינוי, פנתה ללשכת הרווחה, אשר סייעה בידה לפנות ללשכה לסיוע משפטי בחיפה, באמצעותם היא מיוצגת כאן, ויש בנסיבותיה כדי להצדיק זכאות לדיור ציבורי בהנחה המקסימאלית.

המשיבה הגיבה לבקשה, וביקשה לדחות אותה.

לטענת המשיבה, נמסרה הזמנה לדין לידי המבקשת כדין, וכמפורט בתצהיר המוסר, כפי שהוגש לתיק ביום 7/4/10.

לאחר שנמסרה הזמנה לדין (ביום 8/1/10 כמפורט בתצהיר), פנתה המבקשת אל המשיבה וביקשה להגיע להסכמות להסדרת החוב. בין הצדדים התנהל מו"מ במסגרתו נלקח בחשבון על ידי המשיבה כי מצבה של המבקשת הוא כמתואר על ידה, ובהתאמה, כי זכאית היא להנחות מירביות בתשלום דמי השכירות, ולבסוף, ביום 2/3/10, הגיעה המשיבה להחלטה כי תאפשר למבקשת לפרוש את החוב, והודעה בעניין נמסרה למבקשת, והובהר לה כי יוכן הסדר תשלומים לחתימתה וחתימת יתר הנתבעים כאן, לפיו תשלם מיום 28/3/10, 600 ₪ מידי חודש, סכום הכולל את המרכיב החודשי ואת התשלום על חשבון הפיגורים שהצטברו.

לטענת המשיבה, המבקשת לא חתמה על הסדר הפשרה, וביום 12/4/2010 ביקשה לברר עימה מדוע טרם נחתם ההסדר, ללא הועיל.

לשיטתה, ביום 6/5/10, התקבל במשרד בא כוחה הסדר פשרה, חתום על ידי המבקשת ויתר הנתבעים, וכפי שנערך ונחתם במשרדי המשיבה בחדרה בפני הגב' יפה אוחנה, מטעם המשיבה.

מתצהירה של הגב' אוחנה עולה, כי החתימה נערכה בשלבים, בכל פעם הגיע/ו אחר/ים מבין הנתבעים לחתום על ההסכם ולבסוף, ביום 6/5/10, היה ההסדר חתום במלואו והועבר על ידה לידי ב"כ המשיבה. במסגרת ההסדר האמור, כעולה ממנו, ואשר צורף לתגובת המשיבה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה לפיו יינתן פסק דין על מלוא סעדי התביעה וההוצאות ואף יסלקו ידם מן הנכס, ולפנים משורת הדין, כל עוד יעמדו בתשלומים של 600 ₪ לחודש, לא יבוצע פסק הדין.

גב' נחמה אזגורי מטעם משרד ב"כ המשיבה, מסרה בתצהירה, התומך בתגובה, כי המבקשת פנתה טלפונית למשרד ב"כ המשיבה ביום 11/1/10, וביקשה לשוחח עימה אודות הסדרת החוב נשוא התביעה. לטענתה, ביום 2/3/10, ולאחר שהתקבל אישור מטעם הגב' אוחנה בדבר הסדרת החוב, הודיעה למבקשת אודות ההצעה שעל הפרק (סילוק החוב באמצעות תשלומים של 600 ₪ לחודש כמפורט מעלה), וסוכם ביניהן כי יוכן הסדר תשלומים לחתימה, לפיו יהא על המבקשת לעמוד בתשלומים מיום 28/3/10 ואילך, והובהר לה, כי אי תשלום החוב על פי ההסדר יגרום לשפעול כל ההליכים בתיק זה.

עולה אם כן מתגובת המשיבה, שמעבר לעובדה שהמסירה בוצעה לטענת השליח מטעמה כדין, הרי שהמבקשת אמנם קיבלה לידיה את ההזמנה לדין ביחד עם כתב התביעה, ופעלה מיד לאחר שקיבלה את כתב התביעה כאמור לניהול מו"מ עם משרד ב"כ המשיבה ולהסדרת החוב.

המשיבה מוסיפה ומבהירה, כי המבקשת שילמה שני תשלומים על פי ההסדר החתום, ולאחר מכן, הפרה את ההסדר, מה שהביא להגשת פסק הדין לביצוע בלישכת ההוצאה לפועל ולנקיטת הליכים שם.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי אף לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ביום 2/1/11, פנתה המבקשת למשרד ב"כ המשיבה, וביקשה להגיע שוב להסדר לפרעון החוב, ובמסגרת אותה שיחה הובהר לה כי נקבע מועד לפינוי הדירה לחודש מרץ 2011. המבקשת ניסתה למנוע ביצוע הפינוי, ונמסר לה מהם התנאים שדורשת המשיבה את מילויים לצורך מניעת הליך הפינוי.

לטענת המשיבה, המבקשת מסרה כי תיצור קשר בתוך ימים ספורים כדי לעדכן כיצד תמלא אחר ההוראות, וביום 5/1/11, בשיחה נוספת שנערכה עימה, ציינה כי עורך דין שלה יצור קשר עם משרד ב"כ המשיבה.

המשיבה מבהירה כי על אף השיחות האמורות לא הושג כל הסדר וההליכים נמשכו.

המשיבה מבקשת להפנות תשומת הלב לעובדה, כי אף לשיטת המבקשת, בין מועד קבלת הודעת הפינוי ועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין דנן, השתהתה במשך כ - 30 ימים. המשיבה מבהירה כי אף שהמבקשת לא ציינה בבקשתה מועד מדוייק בו התקבל צו הפינוי לידיה, הרי שמנספחי הבקשה עולה כי זה התקבל בידיה כבר ביום 10/1/11, ולא ברור מדוע נקטה המבקשת בשיהוי זה.